איך לדרג סרטים בכנות (ולמה זה חשוב)

אם אתם מדרגים בסולם של 10 נקודות, השתמשו בכל 10 הנקודות. 1 אינו עלבון ליוצר הסרט. זה אומר "היה לי נורא לצפות בזה". 10 אינו שמור לשלמות אובייקטיבית. זה אומר "זה אחד האהובים עליי".

מודל מנטלי מעשי:

• 1-2: חוויה גרועה באמת, רציתם להפסיק לצפות
• 3-4: מתחת לממוצע, ברובו נשכח
• 5-6: בסדר, שום דבר לא רע, אבל שום דבר מיוחד
• 7-8: טוב עד מצוין, הייתם ממליצים לאדם המתאים
• 9-10: יוצא דופן, משמעותי אישית, הייתם צופים שוב

אם כל הדירוגים שלכם נוחתים בין 6 ל-8, אתם לא מדרגים. אתם מתייקים.

התגובה הכנה ביותר שלכם קורית מיד כשהכתוביות מתחילות לרוץ. אז ההשפעה הרגשית חזקה ביותר וההצדקה האינטלקטואלית עדיין לא נכנסה לפעולה.

חכו יום ואתם מתחילים לפקפק. "באמת היה כל כך טוב? אולי פשוט הייתי במצב רוח טוב." החשיבה היתרה הזו משטחת את הדירוגים ומסירה את האות האמיתי.

פתחו את Moviebase כשהכתוביות מתחילות. דרגו. המשיכו הלאה.

זה ההרגל הקשה ביותר לבנות. אתם צופים בסרט שזכה לשבחי המבקרים, לא מרגישים כלום ונותנים לו 7 כי הוא "אמור להיות טוב". אתם צופים בסרט אקשן מגוחך, נהנים מאוד ונותנים לו 6 כי אתם יודעים שזה לא "קולנוע רציני".

תפסיקו עם זה. דרגו את החוויה, לא את המוניטין. קומדיה ששעשעה אתכם שעתיים הרוויחה ציון גבוה יותר מדרמת פרסטיז' שהשעממה אתכם. הדירוגים שלכם הם נתונים על הטעם שלכם, ונתונים שימושיים דורשים כנות.

הדירוגים שלכם פרטיים אלא אם תבחרו לשתף אותם. אף אחד לא מבקר את חשבון ה-Moviebase שלכם. אם אתם אוהבים באמת סרט שהמבקרים שנאו, דרגו אותו גבוה. אם קלאסיקה אהובה השאירה אתכם אדישים, דרגו אותה נמוך.

מטרת המעקב היא הכרה עצמית. התאמת הדירוגים לקונצנזוס מחטיאה את כל המטרה. הסרטים שאתם אוהבים אומרים משהו עליכם, והעמדת פנים אחרת הופכת את הנתונים שלכם לחסרי תועלת.

הטעם שלכם משתנה עם הזמן. סרט שדירגתם 9 לפני שלוש שנים עשוי להרגיש כמו 7 אחרי שראיתם עוד מהז'אנר. סרט שדחיתם עשוי להשפיע אחרת אחרי שינוי גדול בחיים.

קבעו הרגל לחזור לדירוגים הגבוהים והנמוכים ביותר שלכם פעם או פעמיים בשנה. לא כדי לפקפק בעצמכם, אלא כדי לשמור על הפרופיל שלכם מדויק כשאתם משתנים. מנועי המלצות עובדים הכי טוב כשהדירוגים משקפים את הטעם הנוכחי שלכם, ולא את הטעם שלכם מלפני חמש שנים.